פסק-דין בתיק דמ"ש 8989-10-11

1.         בפנינו כתב תביעה בדיון מהיר שהגיש התובע,  באמצעות ב"כ, לאחר שעבד כמאבטח באותו בי"ס מ- 9.06 ועד 8.10, עת הפסידה הנתבעת במכרז (כך לאחר תיקון  כתב התביעה).

            לטענתו, הועסק ב- 89% משרה, בנגוד להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והוא תובע פ"פ, דמי חג, קרן פנסיה, פדיון חופשה ונכויים שלא כדין (סה"כ 24,368.56 ש"ח).

2.         בכתב הגנתה עתרה הנתבעת לדחיית התביעה:

            התובע הועסק ע"י הנתבעת כעובד שעתי ובהקף 84% משרה מ-3.9.06 ועד שהתפטר במפגיע ב- 8.10, ללא הודעה מוקדמת (תוך שעתרה לקזוזה ע"ס 3,000 ש"ח), הוצעה לו עבודה באתרים חלופיים (מוס"ח בבני ברק, בת-ים, עמק לוד) באותם תנאי שכר - אך התובע בחר להתפטר, תוך שניתק מגע עם הנתבעת ותוך גרימת נזק.

            הופרש מלוא המתחייב לפנסיה, קיבל חופשה כזכאותו, ואין מקום לצבירה. נכויים נעשו כדין.

3.         ביום 3.4.12 נשמעו בפנינו התובע, מר אבי כץ (מנהל מחלקת חרום ובטחון בקרית אונו;  "כץ"). מטעם  הנתבעת העיד מר בראון אלמוג ("בראון").

            בתום הדיון  סיכמו בכ"י  הצדדים טענותיהם.

4.         ולהכרעתנו -

א.         הפסקת עבודה

התובע טוען כי בסוף אוגוסט הוצעה לו עבודה באלעד ובקניון פ"ת.

באלעד לא קיבלו המכרז ופ"ת זה הרעת תנאים (כי זה קניון ולא מוס"ח כשהוא עבר הכשרה רק למוס"ח). התובע גר בגבעת שמואל ואישר כי סירב ל- 2 הצעות  העבודה.  כך, הכחיש  כי קיבל הצעה למוס"ח  בב"ב, בבת-ים ובלוד.

                        כץ  העיד שפעם בחודש היה מגיע לביה"ס והיה רואה התובע.

            עם זאת,  אישר בפנינו  כי התובע  ביצע גם סיור  בעיר עצמה  ובתקופת עבודתו עבד לא רק בביה"ס אלא גם במקומות אחרים,  וכך טרם הנתבעת ואף אצל הנתבעת.

בראון אישר אף הוא כי התובע ביצע סיורים בעיר וכן ביצע עבודות מנהליות, אירועים  מסויימים בעיר וכעזר למפקח.

הנה כי כן - לא בכדי טען התובע בתביעה (טרם תקונה) כי הועסק ב"מוסדות חינוך" ורק לאחר דיון מוקדם (ונסיון גישור) טען כי מדובר בביה"ס.

דא עקא, לא היא - שהרי הוכח בפנינו, גם מהעדות מטעמו, כי הועסק מטעם הנתבעת ברחבי העיר - ולא רק בביה"ס, לא רק במוסדות חינוך, ולא רק כמאבטח אלא אף בסיורים  ברחבי העיר ובסיוע כזה או אחר בארועים  בעיריה ולמפקח.

עולה מהראיות שבפנינו כי התובע לא פוטר. התובע  אף לא טוען כי פוטר.  כל שטען "לאור טיעונים משפטיים" - כי בשל הנתקות ממקום עבודה רב שנים - זוהי הרעה מוחשית, כי מדובר בטענת "אהבתי את אדוני" שתצדיק זכותו להשאר במקום העבודה, ומשהנתבעת  הציעה לו  עבודה בקניונים ששונה מהכשרתו לעבוד במוס"ח.  כן העיד כי עבד בביה"ס מאוקטובר 2000, ב"בבוטקה" ("חדר") משלו עם מקרר,  מזגן, קפה, שתייה - ויחסים  טובים עם  המנהלת.

התובע בתביעתו מפנה מחד להסכם  הקיבוצי בענף (מ- 1972) ואף לזה מ- 2008  ("ההסכם") וברכיב זה נסמך על טענות משפטיות, תוך הפנייה לפסיקה (ע"ע 1099/02, מרחב נ' דמארי).

יושם אל לב שאף שהזכיר את ההסכם - לא טען ברכיב זה מכוחו - אלא טען  להרעה מוחשית בהצעות שקיבל - מחד ומאידך - לנסיבות  בהן זכותו  להשאר בביה"ס.